ברווז עיתונאי

יש לי בדיחה על סטפס. היא גם ממש מוצלחת.

אני מרגיש צורך עז לכתוב משהו על סטפס, ועל העובדה שבשנת 2012 אני הגבר היחיד עלי אדמות שחושב שזו אמנות גברית ראויה לשמה, שאין לי מושג איך במהלך שנות האבולוציה ויתרנו דווקא עליה אבל השארנו דברים כמו, נניח, יריקה למרחק. ע

ובכל זאת, זו הפעם השביעית שאני מוצא את עצמי חותך את אותה הבדיחה (שניסתה להידחף לשבעה מקומות שונים) ומשלים עם העובדה המרה שגם בטקסט שחצה זה עתה את קו 60,000 המילה, אין לבדיחת סטפס מקום. י

יש קטעים כאלה, שאתה קורא אותם אחר כך ופשוט מרגיש שהם נדחפו למקום לא להם. זה כל כך בולט, כל כך צורם, עד שאין לך ברירה אלא להשליך אותם שוב ושוב לקובץ הטיוטות – שכולל, אם התעניינתם, 35,000 מילה, שזה בערך ספר נוסף – וממש שומע את הבדיחה זועקת “נו, באמא שלך, 60,000 מילה ואתה לא יכול למצוא לנו מקום? כולה 50 מילה על סטפס”. ע

ואין מקום. ע

שזה מבאס אותי הרבה יותר מאשר את קוראי, שלעולם לא יזכו להיחשף למחווה שלי לגברים אמיתיים (כן, רק גברים אמיתיים רוקדים סטפס) כמו ג’ין קלי, פרנק סינטרה ופרד אסטר הגדול מכולם. י

אז הנה, בגלל שויתרתי על הניסיונות לדחוס נעלי סטפס לספר המתהווה (ארבעה פרקים אחרונים ודי), הנה ג’ין קלי בקטע נפלא עושה דבר שבעיני כל גבר שמחזיק מעצמו היה צריך לדעת לעשות – אני נשבע שהייתי עושה את זה כל היום אם רק היה לי כשרון מינימלי לזה: להתאהב ולרקוד בגשם בנעליים שמפיקות את הצליל היפה ביותר בעולם. ע

עמק 50,000 המילה הוא, ללא צל של ספק, השלב הכי קשה בכתיבת ספר. רגע לפני הסוף, הרבה מאוד רגעים אחרי ההתחלה, זה ללא ספק השלב המכריע הזה שבו אתה טופח לעצמך על השכם וחושב “וואו, כתבתי יותר מ-50,000 מילה”.י

ואז – וזה לא ממש משנה אם אתה כותב לפרנסתך או כותב להנאתך – אתה חושב לעצמך “אלוהים, אני חייב למצוא לעצמי דברים טובים יותר לעשות עם הזמן הפנוי שלי”.י

שבעה פרקים לפני הסוף אני מודה שקצב הכתיבה המטורף שגזרתי על עצמי מאז סוף אוקטובר ירד כמעט בחצי, אולי אפילו ביותר, ומסיבה אחת בלבד: אני לא ממש רוצה להיפרד. י

יש משהו מופלא ברומן הזה ובדרך שבה הוא נכתב, בגלל שלפעמים נדמה לי שהוא נכתב לגמרי מעצמו. בזבזתי את כל חודש אוגוסט בהכנת טבלת אקסל (לא, כי הכתיבה על דפים לא ממש הוכיחה את עצמה) מה יקרה בכל פרק ופרק, ואני מסתכל על הקובץ הזה, עם 50,000 המילה ותוהה: מי, לכל הרוחות, כתב אותו? לא, כי זה ממש לא מה שהבחור שכתב את טבלת האקסל תכנן שיקרה. י

אבל זה מה שהיה מדהים בספר הזה, הוא באמת כמעט ולא קשור אלי. לא פעם ולא פעמיים כתבתי אלף ואלפיים ואפילו שלושת אלפים מילה ופתאום שמעתי קול מתוך הדף ששואל “תגיד, זה נראה לך הגיוני?” ואותי ממלמל בחזרה “לא, האמת היא שלא”. ואז ממש הרגשתי את אחת מהדמויות מתיישבת מולי תוך כדי שהיא עוטה מבט של “הכל אני צריך לעשות בבית הזה” ומתחילה לספר מה באמת קרה שם כשאני רק משתדל לעמוד בקצב הדיבור. י

נשארו עוד בערך 10,000 מילה, אולי אפילו פחות, ובמקום לשמוח מהנתון הזה הוא כמעט מעציב אותי. עוד קצת, אני ממלמל אל הספר שנמצא בדמדומי הכתיבה שלו. רק עוד טיפה. איזה טוויסט לא צפוי, איזו ארכה מסתורית, משהו שלא יגרום לי לכרוך את הדמויות בדרך אל האור הבלתי ידוע. יֿ

ובכל זאת, 50,000 מילה (ועוד 15,000 מילה שהושלכו לסל הטיוטות למקרה שיום אחד מישהו ירצה לעשות את גרסת הבמאי של הספר) זה כבר לא צחוק.  אז זה, כנראה, השלב שבו אני קצת טופח לעצמי על השכם.י

ויודע, האמת, שלא הייתי מעדיף לעשות שום דבר אחר עם הזמן הפנוי שלי. י

זו העלילה החדשה של הרומן שלי, שעליו אני שוקד בימים אלו ממש. י

טוב, שוקד זו אולי מילה קצת חזקה מדי. למעשה, את רוב החודשים האחרונים אני מבלה בניסיון נואש לפענח את כתב היד שלי ולהבין מה, לכל הרוחות, התכוונתי שיקרה ברומן הזה. י

החדשות הטובות הן שהצלחתי לפענח משהו כמו 17 מילים מהדף הזה. י

החדשות הרעות הן שעושה רושם שאין ביניהן שום קשר. י

תמיד זה קורה לי. אני מתעורר באמצע הלילה עם איזה רעיון לספר או סטארט אפ שיעשה מיליונים ומתהלך כסהרורי עד לשולחן הכתיבה שלי, שם אני טווה את העלילה (אני יודע שהייתי יכול לכתוב את זה במחשב, אבל באמצע הלילה אין לי שום יכולת מוטורית להקליד) תוך כדי הדגשת מילים וציור עיגולים סביבן משום שהן חשובות. או אז אני קם בבוקר ומגלה שאת העיגולים אני דווקא מבין יופי, זה רק שאת המילים שבתוכן קצת קשה לי לקרוא. ע

אז הנה, זה הרומן החדש שלי. הוא על בחור. וחתונה. וקרמבו. ודרקון. וקרואסון. וברצלונה וזה , פחות או יותר, כל מה שהצלחתי לפענח עד עכשיו. אין לי מושג איך כל זה מתחבר לרומן אחיד, אבל אני בטוח שיהיה כיף לגלות. ע

חוץ מזה, ככה הרווחתי בכבוד את הכיתוב בגב הספר “עומר ברק עבד על ספרו ארבע שנים. שלוש שנים ושמונה חודשים מתוכם, אגב, היו בניסיון נואש לגלות על מה הוא”. ע

.